החלטה בתיק ע"א 9313-01-13

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום  בתל אביב-יפו (כב' השופט ירון בשן), מתאריך 9.12.12, לפיו חייב בית המשפט את המבקשות לשלם למשיבים סך של 715,000 ש"ח וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד, וכשלטענת המבקשות, הסכום הכולל עומד היום על סך של כ- 900,000 ש"ח, זאת לאחר שנקבע כי המבקשות חבות בגין רשלנות רפואית בילדם המנוח של המשיבים 1 ו- 2 (להלן: המשיבים).

2.         על פי פסק דינו של בית משפט קמא, המבקשות התרשלו בפעולותיהן. כך גם נקבע כי עקב התרשלותן, נמנע מן המנוח טיפול רפואי, אשר עשוי היה להביא, בהסתברות מסוימת,להצלת חייו אילו קיבל את הטיפול ההולם, ובמועד. עם זאת, נקבע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהיה סובל מנכות קשה שתוצאתה מהמחלה עצמה, כך גם לקיצור תוחלת חייו.

3.         על פסק דינו של בית משפט קמא, הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה, וכשהן משיגות הן לעניין שאלת האחריות, והן לעניין גובה הפיצוי.

בתמצית, באשר לשאלת האחריות, טוענות המבקשות כי קביעת בית משפט קמא נסמכת על אמירה בודדת מחוות דעת המומחה שמינה בית המשפט.  ומאידך, התעלם בית משפט קמא מעדותו המפורשת של המומחה, שקבע כי לא נפלה כל רשלנות בטיפול במנוח, וכי הטיפול שניתן לו היה בסטנדרט רפואי מקובל.

באשר לשאלת שיעור הפיצוי, טוענות המבקשות כי לא היה מקום לפיצוי בגין נזק כללי בסכום שפסק בית משפט קמא, ובמיוחד נוכח קביעתו אודות סיכויי ההחלמה ונכותו עקב מחלתו.

4.         לעניין מאזן הנוחות, טוענות המבקשות, כי לאחר העברת הפיצוי לידי המשיבים לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, הואיל והמשיבה 1 אינה עובדת, והמשיבים מגדלים יחד חמישה ילדים קטינים בין הגילאים שמונה- לשנה , כמו כן הכף נוטה בבירור לטובתן, שכן בעיכוב ביצוע פסק הדין לא ייגרם למשיבים נזק, ולעומת זאת אם תידחה בקשת המבקשות , לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

לחלופין, עתרו המבקשות להפקדת הכספים בקופת בית המשפט.

5.         המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה.

לטענתם, לא הונחה כל תשתית עובדתית שיש בה כדי לתמוך בטענת המבקשות. יתר על כן, מקוממת טענת המבקשות כי מי שמגדל חמישה ילדים, בהכרח אינו מסוגל להשיב כספים שהתקבלו.

המשיבים לא הסתפקו בכך, אלא צירפו תצהיר מטעמם, בו מצוי פירוט אודות מצבם הכלכלי.

לעניין סיכויי הערעור, הרחיבו המשיבים, ואף למעלה מהנצרך, תוך התייחסות לטענות המבקשות.

לחלופין, עתרו המשיבים כי אם יורה בית המשפט על הפקדת הכספים בקופת בית המשפט, עדיין תחוייבנה המבקשות בהפרשי הצמדה וריבית כדין, נוכח העיכוב בתשלום.

6.         זוכה זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו עם מתן פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע על המבקש להוכיח שני תנאים. הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יבוצע פסק- הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור - ייגרם למבקש קושי בהשבת המצב לקדמותו [ראו ע"א 1734/12 עו"ד פרנקל נ' עמנואל (פורסם בנבו 12.3.2012) (להלן: פרנקל); ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס (פורסם בנבו, 25.07.2012); ע"א 4091/12 כוכב מסעי ראש העין בע"מ נ' עיריית טייבה, כונס הנכסים הרשמי תל אביב (פורסם בנבו, 13.11.2012)].  עם זאת, "... כמובן משוכות אלו אינן "מצטברות" במובן הקלאסי. ברגיל, ככל שצולח המבקש אחת מהן באופן מובהק, כך קטן הצורך בעמידה במשוכה השנייה..." (ראו בעניין פרנקל, פיסקה 4).

לעניין מאזן הנוחות, נפסק כי המבקש אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי הפרחת טענות כלליות ובלתי מפורטות בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שאינן מגובות בתשתית ראייתית מבוססת [ראו  ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (פורסם בנבו 14.2.2006); כן ראו לאחרונה החלטת כב' השופט הנדל בע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (25.12.2012) (להלן: הפניקס)].

7.         במקרה דנן וכמפורט לעיל, אכן צודקים המשיבים כי לא הוצבה כל תשתית עובדתית, לעניין הקושי בהחזרת המצב לקדמותו. יתר על כן, מתצהיר המשיב על נספחיו, עולה שלכאורה לא היה יסוד לאשר נטען על-ידי המבקשות.

דהיינו, במקרה דנן, ככל שהיינו נדרשים לשאלת מאזן הנוחות, ברור שדין הבקשה להידחות.

אולם, במקרה דנן, עולה שאלת סיכויי הערעור.

נוכח טענות המבקשות, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה שאכן המקרה דנן מעורר שאלות ראויות לבחינה. לא למותר להפנות לדברי בית משפט קמא בהחלטתו לעניין עיכוב הביצוע, לעניין מורכבות הבעיות שנדונו בפסק הדין, כלשונו.

ודוק, בניגוד לעניין הפניקס, במקרה דנן, קיימת מחלוקת מהותית בשאלת האחריות, ולאו דווקא בשיעור הפיצוי.